לפני כשבועיים צפיתי בסרט "היצ'קוק". בכלליות הסרט מיועד לחובבי היצ'קוק ולסטודנטים לקולנוע, אבל יש בסרט סצנה אחת מדהימה ומעוררת השראה שהרשימה אותי מאוד. סצינה שבה הסרט פסיכו מוקרן בהקרנת בכורה. בסצנה אנחנו רואים את במאי הסרט אלפרד היצ'קוק בהקרנת הבכורה של סרטו פסיכו. הוא עומד בלובי ליד דלת הכניסה לאולם בזמן הקרנת הסרט ומאזין לתגובות הקהל. היצ'קוק חושש מתגובות הקהל, מפני שהאלימות בסרט היתה חריגה לאותה התקופה.
אנתוני הופקינס
ברגע שמתחילה סצנת המקלחת המפורסמת אנתוני הופקינס שמגלם את דמותו של היצ'קוק עושה תנועות של מנצח תזמורת ששולט בכל רגע נתון בתגובות של הקהל. כל תנועה שהוא עושה מחוץ לאולם, הקהל מגיב אליה בתוך האולם. הרגע הזה מדגיש את הדיוק והשליטה המוחלטת של היצ'קוק באופן עשיית סרט ואיך הוא יודע בדיוק מה הקהל שלו ירגיש. בסוף הסצנה רואים את הופקינס מרגיש תחושת הקלה ועל פניו עולה חיוך ניצחון שהסאבטקסט שלו הוא "ידעתי". המשחק של הופקינס נחרט בזיכרונו מפני שהוא יצר רגע פרטי מהפנט.
מזה רגע פרטי? רגע פרטי הוא רגע אינטימי של הדמות לבדה, שחושף את האנושיות והפגיעות שלה. לרוב כתוב בטקסט מה הדמות עושה ברגע הפרטי שלה. אך יש מקרים שלא מצוין בטקסט מה הדמות עושה, אלא רק כתוב שהיא נמצאת לבד. במקרה זה נחפש ליצור רגע פרטי שיעזור לנו לבטא את מה שהדמות מרגישה בהתאם למטרת הסצנה. כדי ליצור רגע פרטי נעשה פעולה, שאם אנשים אחרים היו רואים אותנו עושים אותה, הינו מיד משנים אותה ומכחישים אותה. כמו למשל שאנחנו עושים פרצופים למראה שאנחנו במעלית ומישהו פתאום נכנס למעלית.
רגע פרטי הוא עוד כלי משחקי שעוזר לנו ליצור דמות אנושית שכיף להזדהות איתה.
אתם מוזמנים לשלוח דוגמאות נוספות מסרטים לרגעים פרטים שאהבתם. ניתן למצוא דוגמאות נוספות בספר "רגע אמיתי" (החל מ- 15 ביוני ניתן לרכוש את הספר בחנויות הספרים ובאתר).
לקבלת עדכונים נוספים אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה שלנו בפייסבוק